מטיילת ברשת

מטיילת ברשת

פוסטים שפורסמו ב-ynet, ידעות אמריקה, למטייל, בלוגים מובילים ועוד

חברת התעופה ארקיע ממליצה על המדריך

המגזין של ארקיע ממליץ בחום על הספר ׳שבע שעות אחורה | מדריך לאוהבי ניו יורק׳

קרי רובישנטיין, עורכת ידיעות אמריקה מפרגנת

במהדורה המיוחדת של ידיעות אמריקה לכבוד 70 שנה למדינה, סיפרתי, שיתפתי ונחשפתי. ממש. קרי התעניינה, צחקה וחיבקה. חברות גם מחוץ לדפוס.

סיפור על אמהות, ניו יורק והג׳ינגול התמידי

ענת מישר, שכולה תמיכה, ייעוץ וליווי לנשים בתקופות שונות הזמינה שאספר טיפה חוויות אמא, ישראלית, אמריקאית וכותבת בעיר הגודלה. אז אמרתי ׳אוף קורס!׳ באמאשלי....

אביהו שפירא רדיו גליל עליון

הלו? זה רדיו? ראיון ברדיו ׳קול הגליל העליון׳

התראיינתי ביום שישי בבוקר ברדיו קול הגליל העליון ע״י אביהו שפירא על הספר ׳שבע שעות אחורה | מדריך לאוהבי ניו יורק׳ על אוכל, פוליטיקה וקיבוץ גלויות. והכי שווה, סוף טוב הכל טוב....הוא המליץ בחום.

שבע שעות אחורה ב׳למטייל׳

׳למטייל׳ |המקומות שתרצו להכיר בוויליאמסבורג

רוצים לראות קצת יותר מניו יורק ומעבר למקומות שגדודי התיירים נוהרים אליהם? קבלו המלצות מיוחדות מהשכונה המיוחדת בברוקלין, מתוך הספר "שבע שעות אחורה – המדריך לאוהבי ניו יורק", שיעשו לכם חשק לעלות על הסאבוויי ולצאת מהקופסה

מתראיינת בגלי צה״ל אצל יואב גינאי

יואב גינאי, בדרך לניו יורק, הזמין אותי לדבר על ׳שבע שעות אחורה׳

איך כותבים ספר ב-22 שלבים

שלושה דברים חשובים קרו לי השבוע: רצתי חצי מרתון הוצאתי לאור ספר שכתבתי בן ה 9 שלי הרים את הגרביים מהשטיח בסלון ושם אותם בסל כביסה.

ברוקלין, שבע שעות אחורה

הספר שלי במוסף ידיעות | ברוקלין וכזה

וויליאמסבורג שבברוקלין היא אחת השכונות הכי מגניבות וכיפיות שיש לניו־יורק להציע, ולא פלא שהיא הפכה לכל כך טרנדית • מהקפה והמאפים של הבוקר, דרך שופינג שלא תראו ב"זארה הום", ועד המלונות המעוצבים – טעימה מספר חדש • חן Annie דודקביץ

באמאשלי ויונית צוק יושבות לקשקש

מתראיינת בפודקאסט של הבלוגריסטית

את אנני חן דודקביץ' מהבלוג באמאשלי הכרתי מהרשת והיתי חיבת שהיא תהיה חלק מקהילת הבלוגריות בישראל. הבנתי שיש לה פוטנציאל מטורף למשהו ענק. ואכן, היא הוכיחה, עם הרבה עבודה, שכשמשקיעים בדבר הנכון, הפירות לא מאחרים להגיע. פודקאסט בבלוגקאסט שלי אודות העולם המופלא של הבלוגים. סיפור של הצלחה מרגש.

ב׳רואה עולם׳ | מקומות מעוצבים בניו יורק

המגזין הגלובלי של ׳רואה עולם׳ מארח אותי בין כל ההמלצות שבו על (כמעט) כל מקום בעולם. אני מפרטת על יעדי העיצוב בניו יורק - גרפיטי, מוזיאונים, מלונות וגם יעדים עם ילדים. דברים פחות מוכרים וצפויים.

פעילויות לילדים בניו יורק

ב׳למטייל׳. מה עושים עם ילדים בניו יורק?

ניו יורק סיטי היא עיר מדהימה לילדים. היא ידידותית, קלה עם אין ספור אפשרויות בילוי. אחרי שסימנתם ׳וי׳ על כל אטרקציות החובה, קבלו המלצות מאמא מקומית, למקומות שווים לכל המשפחה, וגם טיפים טעימים במיוחד

בתי קפה, כתיבה ומיס מנדלה. באמאשלי

פינות העבודה שלי בניו יורק

לאחרונה אני מבקרת בניו יורק כל חודש לפחות פעם אחת. טוב, לא בדיוק. למעשה יהיה יותר מדויק לומר שאני נפגשת עם חן (אנני) דודקביץ' שגרה ממש לידי ואני קוראת את הפוסטים בבלוג הניו יורקי המעולה שלה. מאז שאני מכירה אותה, אני מרגישה שאני מכירה גם את ניו יורק יותר טוב, ויום אחד, ואני יודעת שהוא יגיע, אנסה את כל ההמלצות שלה בעצמי. חן, קחי אותי לניו יורק!

מתבגרת בניו יורק

בת 14 לבד בניו יורק סיטי. שאלוהים יעזור!

הילדה שלי גדלה פתאום ושחררה את המושכות הוירטואליות והחלה להסתובב לבד בעיר. בניו יורק. במנהטן. בחושך. בלילה. יחפה בשלג. למה? כי ׳אמא, זה מה שכולן עושות׳ תשובה טיפוסית לילדה שאמא שלה אמרה לאמא שלה כשהיא שאלה אותי למה אני מגלגלת 3 גרביני ניילון זרחניים מהברך עד לקרסול אי שם בשנות ה-80.

ניו יורק 2017. הכי בבית בעולם

פיגוע מתחת לבנין. ניו יורק 2017

אתמול היה פיגוע ממש בבית שלי. זאת אומרת ממש בבית הספר של הילדים. לידו. בכניסה. בבית שלי השני, או הראשון – תלוי את איזה מילדי אני שואלת. אני יודעת שכל ישראלי שלישי בארץ בערך יכול להגיד את זה. עד כה – אני עוד לא. אבל עכשיו, אני יכולה. אבל לא בארץ. בניו יורק. בשכונה שלי, במסלול פיזורים בבוקר ואיסופים אחרי בית הספר, במסלול טיול עם הכלב, בשיטוט לילה ובדרך לבר בימי שישי בערב. עם הילדים, איתו, לבד, עם ביקורים, עם חברות.

5 ימי עבודה בניו יורק. באמאשלי

אני, צלמת, והמאהבת האולטימטיבת ...NYC

השבוע חרשתי את העיר, אבל לא כמו שאני רגילה, עם עצמי או god forbid עם שלושה גמדים בעקוב אחריי. חרשתי עם צלמת. לא סתם צלמת. כזאת של היפים והאמיצים. של מלונות יוקרה ברחבי העולם. זאת שנכנסת למשרדים של Nast conde ומנפנפת למזכירה בכניסה וישר נכנסת לשבת עם הבוסית הגדולה. כזאת שלא מתרגשת מכלום, שמכירה את כולם וסבלה אותי בשקט 5 ימים מהבוקר עד הערב. הסתובבתי עם צלמת שצילמה את כל מה שאני אוהבת בעיר. ה כ ל.

ניו יורק מקושטת בבלונים

מג...מגשי...מגשימ…מגשימה...חלומות

כשהייתי קטנה רציתי להגשים חלומות. חלומות על בובת כרוב כמו של עירית השכנה שלי, חלום שלעולם ועד אוכל לשתות זיפ בארוחת בוקר, ולבסוף כמובן להגשים שהבסטי שלי תהיה קלי והבויפרנד שלי יהיה ברנדון.אני חושבת שאלו חלומות די ריאלים לאחת שגדלה בשכונת מצוקה רמת שרונית. אבל היום מיצוי עצמי והגשמה עצמית זה משהו קצר אחר.

חוטיני במטוס

"איך שאנחנו נוחתים את עולה על חוטיני”. “בסדר”, אני מסננת ותוך כדי מחזיקה את המצח של הקטנה ובו זמנית את שקית ההקאה שהיא ממלאת. בינתיים האמצעי יושב לידי ולא מבין למה האור לא נדלק לו כשהוא 17 פעם לוחץ על הכפתור לזימון הדיילת.

אלמנת ההיי טק

עכשיו אני אחת מהן. כבר מזמן. אבל הפעם אני עונדת את המונח בגאווה. וכן, מגיעה לי מדליה. כבר שבועיים נהנית לבד, יחפה בשלג (תרתי משמע) עם הילדים כשהוא מטייל במחוזות אחרים. טוב, די, מספיק עם הפרצופים. נכון, הוא עובד נורא קשה, נכון, הוא מפרנס בכבוד, נכון שבזכותו קניתי שלשום את המרק ג׳ייקובז החדש...

מטומטמת, כלומר מתולתלת, בניו יורק

בניו יורק אין בחורות עם שיער מתולתל. כלומר, אין בחורות לבנות עם שיער מתולתל. כלומר, אין בחורות לבנות עם שיער מתולתל טבעי. אני אפרט. כבר קצת מעל 29 שנים אני חיה עם השיער שלי, לטוב ולרע, בעיקר לרע. מתולתל, נפוח עם אופי משלו.

אהבה במסלול התנגשות

כל שנה אני עושה את זה לעצמי מחדש ולא לומדת. חושבת שהפעם זה יהיה אחרת. הצלחתי להדחיק כל כך חזק את החוויה הקודמת שהאופטימיות שבי מצליחה לגבור על הספקות. כל שנה מתחיל לדגדג לי ובלית ברירה משפחתי נגררת בין אם היא רוצה או לא. אבל זה בכלל לא אשמתי.

ניו יורק סיטי

דאגות הפשמינה בחופשה משפחתית

השעה 10:40 בבוקר, הקטנים ערים כבר מ5:43, סבא סבתא ערים כבר דקה וחצי אבל טוענים שהם בכלל לא ישנו כל הלילה אבל הכריחו את עצמם להשאר במיטה עד 4:32, כשסימני הכרית על הלחי שלהם מרמזים אחרת...

הלב בניו יורק, רצפת האגן בסן פרנסיסקו

סן פרנסיסקו יפה. לא כמו ניו יורק, אבל אחרת. שכונות שכונות, מופרדות בגבעות תהומיות, כל אחת צבעונית ושונה. הבתים קטנים, כמעט מצוירים וברקע הים הכחול, אפור, ירוק, שקוף. אנחנו פה רגועים, בדירת רווקים שאליה הצלחנו להכניס את חמישתנו. כי הרי עדיף וואן בדרום עם מקלחת ראש גשם על 3 בדרום עם סתם טוש פושטי. נושמים את הירוק וריח הים פנימה כשבבוקר אין ממש למה למהר.

נחיתת אונס, איזה כיף

כשחשבתי לתעד את הטיול הגדול לכל העולם, או לפחות לחמישה אנשים שקוראים את השטיויות שלי,לא ידעתי איך תיאורי הנוף והטלטלות עם שלושה ילדים יכולים להיות מעניינים. קיוויתי לקצת אקשן כדי להכניס פלפל לטור...

בזרועותיו של המורה להתעמלות

ביום האחרון ללימודים, כבר לפני כמה שבועות, הגעתי לשער בה״ס עם טייטס שחור, משקפי שמש ענקיים ופקק ענקי בגרון. נשמתי עמוק, אבל גם זה לא היה קל. ההורים עמדו מסביב, היה חם והיה זמזום כזה של ציפיה לסוף השנה יחד עם ׳אנחנו לא מאמינים שעוד שנה נגמרה׳. אני פשוט עמדתי. לא יכולתי להוציא מילה. ידי משולבות וזיעה יורדת לאט מהעורף.

הקיץ של אמא, מדקה לדקה

רגע, אם הוא לוקח אותו ב-8:14 בבוקר למעבורת כדי שיגיע בזמן לשאטל למתחם אומנות על גוברנרז איילנד, אני אספיק להקפיץ את הקטנה על הסקוטר מעבר להרי החושך לקייטנת התעמלות קרקע ואח״כ תוך כדי דילוגים בצעדי מנהטן להגיע ב -9:22 לגדולה לסיבוב שופינג אחרון לקראת הסליפאוויי קמפ שמתחיל בדיוק עוד יומיים ורבע.

אני אמות לי לבד בחושך

לפני בערך חמישה חודשים אבא שלי התקשר מהארץ לבדוק מה אנחנו עושים בדצמבר. “אמא ואני דיברנו ככה באופן מקרי ולגמרי נונשלנטי בדרך באוטו בחזרה מארוחת ראש השנה אצל זאב ותרצה, שת׳אמת לא היתה משהו, הבשר היה לגמרי יבש והקינוחים....טוב...נו לא משנה.....לא ניכנס לזה בטלפון רק שתדעי שאצלנו זה לא היה קורה…אה... וחשבנו אולי לבוא לבקר״. סבבה.

פליידייט עם קייטי הולמס

״תגידי, אז מה את אומרת?"....היא פונה אלי ושואלת. "מה?" אני עונה ולא מבינה מה היא רוצה ממני. הראש מסתובב לי ואני מחפשת איזה קיר להישען עליו. "את בכלל שמעת מה שאמרתי לך?!" היא שואלת בנימה קלה של עצבנות. "המ....בטח...אה....לא ממש....שניה אני צריכה לנשום". אני עונה.

סופגניות, קלוני והברכיים של סנטה

הבנו, ואחרי שנתיים החלטנו לשלוח את הקטנה לגן אחר. שונה קמעה. בו הדגש הוא אומנות, אהבה ותיעוד הילד 453 פעם במשך היום. הכנה לבגרות במכללת אינסטרגם. הקטנה כאן מאושרת, פורחת וכל בוקר בוחרת ״שמלה אחרת״ שחס וחלילה לא תראה פעמיים באותה שמלה בבלוג של הגן. כן, בלוג יומי עם 9,874 פולווארז.

חוגים ומועדים לשמחה

השבוע מתחיל בקטנה: ביום שני אחר הצהריים אני צריכה למצוא דרך לקחת את הקטנה לבלט שמתחיל ב-15:40, את האמצעי לקרטה ב-16:05 ותוך כדי להיות בקשר עם הגדולה ולהגיע למשחק כדורעף באיסט ווילג’. זה מצריך רק 14 עצירות בסאבווי, ללכת 3 בלוקים ולעלות 57 קומות.