יש דברים שאני לא עושה. לא מפרידה לבן וצבעוני בכביסה, לא מסדרת את המיטה בבוקר (כן כן….אני יודעת שאם הייתי מסדרת בטח חיי היו משתנים מקצה לקצה….יאללה שחררו) ולא שרה קריוקי.
אבל מסתבר שבגיל 32 תמיד יש יוצא מן הכלל.

סן פרנסיסקו יפה. לא כמו ניו יורק, אבל אחרת. שכונות שכונות, מופרדות בגבעות תהומיות, כל אחת צבעונית ושונה. הבתים קטנים, כמעט מצוירים וברקע הים הכחול,

השבוע אני חוגגת 21 אביבים. והחישוב לגמרי לג׳יט. כי אם לוקחים בחשבון שבארבע שנים האחרונות בניו יורק לא ממש היה אביב אלה יותר משהו כמו

סוף יום שביעי למסע. יושבת לי בשקט בשקט באיזה לאונג׳ של איזה לודג׳ בערבות ילוסטון פארק. השעה 10:02 בלילה והכל הכל שקט. אני אחרי מקלחת

רוכבים לשקיעה Blacktail Ranch , Montana

כשחשבתי לתעד את הטיול הגדול לכל העולם, או לפחות לחמישה אנשים שקוראים את השטיויות שלי,לא ידעתי איך תיאורי הנוף והטלטלות עם שלושה ילדים יכולים להיות