כמו כל דבר באמריקה ….גם מירוץ ריצה של כיתה ה' עושים פה במימדים גגגדדדוווליייםם, במקצועיות, ברצינות תהומית, כשמערך המבוגרים מסביב מתייחס לזה לפחות כמו שלבי

חשבתי בדרך הביתה במונית. באנו, כבשנו – עכשיו אפשר לחזור ! עוד הייתי בהיי – היתה מטרה והיא הושגה כמעט במלואה…..כן, תמיד אפשר לרצותעוד אבל גם אפשר להסתפק בפחות. התקשרתי לגילי – התרגשנו ביחד, אני קצת יותר, אני מודה, הערב התחיל בהתרגשות – כבר כמה ימים קודם – כשידענו שזה המועד – שנינוהתארגנו לאירוע. מצאתי אאוטפיט מתאים, עשיתי פאן (כמובן) ואפילו עליתי על עקבים – כאילו אניעושה בהם גם ספונג'ה…..נכון – אני לא כ"כ עושה ספונג'ה – אבל נגיד שאם הייתי -ככה נראיתי שנוח לי ב20  ס"מ מעל הקרקע. הוא מבחינתו, יצא מהמשרד מוקדם וניסה להראות רגוע – למרות שדיפ דאון – גם לוהיו פרפרים בבטן – אבל הוא בחיים לא יודה. עשיתי את הדרך הארוכה במעלה העיר, עוד פיפי אחרון שנייה לפני הטקס ולחיצותהידיים, כולם מסביב יפים, מחויכים, וזהו. זה מתחיל. פתיח קצר – ואז הנשימה נעתקת. זה קורה. ממש מול אפי. הסיבה שבגללה אני בניו יורק. הסיבה שבגללה כשגילי מלמל בהתנצלות איזה אחר הצהריים דביק אחד בעירהמחוז אבן יהודה,  לפני 3 שנים, שאולי במקרה, יתכן וכנראה, שאנחנו יכול להיותשצריכים, אבל לא ממש , אבל הם היום ממש רוצים שאם נוכל לעבור לתקופהזמנית, מוגבלת ניסיון ,קצרצרה' לפני שהילדים גדלים, ממש לפני הקולג' – לניויורק…….' קטעתי אותו, עיני הצטעפו, התיישבתי, הבטתי לו בעיניים ומלמלתי בבושה" המזוודות כבר ארוזות" . וזהו אחרי השיא הזה – אנחנו יכולים לחזור, אני את שלי עשיתי! , elvis has left the building הנשר נחת, הפרק הסתיים. אני 30 מטר מהגשמת חלום. קצת רדוד, קצת אגוצנטרי, שכל לילה ב11:30 אני מפנטזת עליו….

מה לא היה לנו היום: יקיצה טבעית ב 12 בצהריים  בית מסודר למשעי מקלחת ללא קהל של 24 דקות רצופות זמן חופשי לעצמי לקניות, שינה

פעם בשנה קורה בניו יורק משהו מופלא. טוב, יש הרבה "פעם בשנה" כאלו פה בניו יורק – כל פעם למשהו אחר, אבל הפעם זה משהו

לפני חצי שנה בערך בשיחה היומית עם אמא שלי (כן, יומית) – העלאתי את הרעיון שהיא ואבא שלי יבואו לבקר מסביב לפסח ונחגוג פה ביחד

שלשום בערב – אחרי שהילדים חזרו לשיגרת בה"ס וגנים, אחרי שסבאסבתא חזרו לארץ הקודש ואחרי שהבית חזרה לקדמותו (תודה לאל לילנה האוקריינית) גילי אמר "יאללה

יום אחרון לחופש פסח אביב 2014 – נשארנו רק אני והיא. אהובת ליבי שמיום ליום מתבגרת, גדלה ואוטוטו כבר לא הילדה הקטנה לי. יצאנו לקרוע