חשבתי בדרך הביתה במונית.
באנו, כבשנו – עכשיו אפשר לחזור !
עוד הייתי בהיי – היתה מטרה והיא הושגה כמעט במלואה…..כן, תמיד אפשר לרצותעוד אבל גם אפשר להסתפק בפחות.
התקשרתי לגילי – התרגשנו ביחד, אני קצת יותר, אני מודה,
הערב התחיל בהתרגשות – כבר כמה ימים קודם – כשידענו שזה המועד – שנינוהתארגנו לאירוע.
מצאתי אאוטפיט מתאים, עשיתי פאן (כמובן) ואפילו עליתי על עקבים – כאילו אניעושה בהם גם ספונג'ה…..נכון – אני לא כ"כ עושה ספונג'ה – אבל נגיד שאם הייתי -ככה נראיתי שנוח לי ב20 ס"מ מעל הקרקע.
הוא מבחינתו, יצא מהמשרד מוקדם וניסה להראות רגוע – למרות שדיפ דאון – גם לוהיו פרפרים בבטן – אבל הוא בחיים לא יודה.
עשיתי את הדרך הארוכה במעלה העיר, עוד פיפי אחרון שנייה לפני הטקס ולחיצותהידיים, כולם מסביב יפים, מחויכים, וזהו.
זה מתחיל.
פתיח קצר – ואז הנשימה נעתקת.
זה קורה.
ממש מול אפי.
הסיבה שבגללה אני בניו יורק.
הסיבה שבגללה כשגילי מלמל בהתנצלות איזה אחר הצהריים דביק אחד בעירהמחוז אבן יהודה, לפני 3 שנים, שאולי במקרה, יתכן וכנראה, שאנחנו יכול להיותשצריכים, אבל לא ממש , אבל הם היום ממש רוצים שאם נוכל לעבור לתקופהזמנית, מוגבלת ניסיון ,קצרצרה' לפני שהילדים גדלים, ממש לפני הקולג' – לניויורק…….' קטעתי אותו, עיני הצטעפו, התיישבתי, הבטתי לו בעיניים ומלמלתי בבושה" המזוודות כבר ארוזות" .
וזהו אחרי השיא הזה – אנחנו יכולים לחזור, אני את שלי עשיתי!
, elvis has left the building הנשר נחת, הפרק הסתיים.
אני 30 מטר מהגשמת חלום.
קצת רדוד, קצת אגוצנטרי, שכל לילה ב11:30 אני מפנטזת עליו….
עם או בלי גילי.
לחוות את האגדה ממש מולי , מרחק נגיעה.
לסמן עוד "וי" ב bucket list של חיי, בנעלי מנולו כמובן.
……קוראים לי חן ו –
פגשתי את שרה ג'סיקה פרקר. קרי ברדשאו בשבילכם. בכבודה ובעצמה- גברת סקס והעיר הגדולה.
אז לא לגמרי מקרוב, ולא, לא התחבקנו והתנשקנו. אבל נשמנו את אותו האויר.
עכשיו בדרך לארוב לה מחוץ לביתה ברחוב Charles ב Village.
(כמובן שלא הלכתי לבד…..טובי ישר נרתמה למשימה בלי שהייתי צריכה לקופף לה את היד ועם, כמובן, תיק Marc Jacobs)
