מרסר פינת ליבי

אחרי שבועיים עמוסי סידורים, אירגונים, ניגובי אף ושיעשוע ילדים הבנות הרציניות שביננו (ליבי ואני) החלטנו לשים פעמינו ללב העיר, לצנטרום של הצנטרום, המרכז האמיתי של העיר כדי סוף סוף לעשות פה את הדבר האמיתי……שופינג!!!!!
 
ההתרגשות החלה כבר ערב קודם כשהרעיון עלה. מהר התקשרתי לרוני הקוסמת (הבייביסיטר שגור מאוהב בה….לא כמו בסוזי אבל גם נותנת לי כמה שעות של שקט יחסי), וידאתי שלגילי יש פגישות חשובות והוא לא יתמהמה בבית לבדוק מה קרה שאני יוצאת מהטרנינג (במקרה הזה זה הבוקסרס מכיתה ט' והגופיה מקורס מ"כיות) ודאגתי שנויה כבר תלך לישון בבגדי הקייטנה שממש לא תיהיה לה שום סיבה לעמוד מול הארון 37 דקות לבחור את הבגדים שהיא תוריד ברגע שהקייטנה תתחיל כי מחר יום בריכה.
 
הכנתי תיק לילדה ולאם סימילק, בקבוקים, בגדים להחלפה, חיתולים (גם מידה 2 וגם 3 מי יודע אם לא תיהיה קפיצת גדילה בדיוק בין השדרה החמישית לברודווי), צעצוע מצפצף, נשכן, מוצץ ורוד (וירוק), כובע שמש, גשם ושלג, ומלאנו במים את הבקבוק נביעות שהבאנו עוד מהארץ שעליו כתוב "גור" בכתב ידה של עדי הגננת.
בקושי ישנתי בלילה (אבל עדיין כשליבי התעוררה הרפלקס המותנה של המרפק העיר את גילי.) קמתי רעננה וטרוטת עיניים ואחרי הכנת ארוחת בוקר של שוקולד ופיצה קרה מערב קודם (רק שיאכלו ויעופו כבר….) מצאתי את עצמי מביטה לליבי בעיניים ולוחשת "ניצחנו". עכשיו מהר למיטה לשנת בוקר (היא…לא אני) מתלבשים ויוצאים.
 
כמה "שו שו"ים אחכ והילדה ישנה, אני מהר מתארגנת ומחכה שהיא תקום משנת הבוקר שבד"כ נמשכת 22 דקות שלמות.
 
עוברות 22 דקות ואין קול ואין עונה…..אני שוב עושה פיפי, מרוקנת וממלאה שוב המדיח, שמה מכונת כביסה….(סתם – לא ממש – אין מקום למכונה בדירה אבל זה נשמע טוב אם במקרה גילי יקרא את זה). ומחכה….המונה דופק – הזמן הולך ומתקצר ….והגברת חורפת כמו שלא חרפה בחיים. טוב, אז נוותר על האפר ווסט ונחתוך ישר מיד טאון ומשם לסוהו.
 
עוברות עוד 30 דקות יקרות…..והיא עוד חורפת שנת מלאכים מתוקה….אבל למה עכשיו????למה לא בלילהצהריםאחה"צ או בעיקר לפנות בוקר???
 
טוב…..לא צריך את מיד טאון לשיטוט חסר מטרה – נלך דוך לסוהו להארד קור ביזבוז כסף.
 
שעתיים וחצי אח"כ הגיברת מתחילה להמתח במיטה – בציוץ ראשון עוד לפני פקיחת עיניים היא כבר בעגלה ואנחנו דוהרות על רחוב ווסט לכיוון איסט. רצות בעקבים קטנים (העיר מחייבת) ופוסחות על הבתי קפה הקטנים של טרייבקה (בהם יושבות אמהות טריות, חטובות, מאופרות ונינוחות עם תינוקות קטנטנים לבושים בצו האופנה בידהן המסורות של הנניות הפורטו ריקניות ), שבילי האופניים הירוקים של ההדסון ריבר פארק, והדירות הקטנטנות המתוקות של הווסט ווילג'. העיקר להגיע לעיקר והשעון דופק.
 
מי שקוראת את זה וקצת מכירה את הסביבה בטח שואלת "למה היא עושה טור דה מנהטן כדי להגיע לסוהו" – אז אני אסביר – כי הגוגל מפס הדפוק נתקע, הזיעה שנטפה לי לעיניים מרחה לי את המסקרה (שבחנות הבטיחו שהיא עמידה במיים…אבל מסתבר לא בזיעה של אמא עצבנית) שטשטשה לי את הריסט לאנדרויד, וגילי לא ענה לי לטלפון כי הוא בטח ידע שאני מחפשת אותו לצעוק עליו שזה אשמתו שליבי ישנה עד מאוחר, שהעקבים עשו לי יבלות, שדוקא היום איזה 216 מעלות בצל  והטלפון החדש הלבן עם המגן הסגול לא עובד….. ואיפה קיבינימט הסוהו הזה???
 
אה – וליבי – רגועה כמו גור חתולים קטן, סופגת בשקט את טיפות הזיעה שנוטפות עליה, לועסת נשכן משומש במצב טוב (עוד מימי גור) ומקפצת לה בעגלה על כל מכסה ביוב שאנו עוברות.
 
אחרי 52 דקות ו102 רחובות – הגענו לכניסה הרישמית לסוהו – רובע עמוס חנויות (אנטרופולג'י, הוליסטר, בננה, פרדה, מנולו, קרטלה וברלה, נספרסו, ויקטוריה סיקרט ועוד כמה חנויות עליה לרגל שאין מנוס מלבזבז בהן "קצת" כסף) ורבוי אנשים. לא ממש ידידותי לאמא עצבנית ועגלהטנק עם תינוקת אבל עדיין "ה" מכה של רוב הנשים בצד הזה של הגלובוס (בסדר בסדר – לא של כולן – רק של השטחיות ורדודות שביננו).
 
נשימה עמוקה, מסדרת את התלתל של ליבי ומותחת את החצאית שכבר מזמן התמקמה לה בתחת השמאלי שלי  – צעד קדימה לתוך גן עדן…..ו…..השעון מצלצל – טיימס אפ – 7 דקות לחזור הביתה לקבל את פניו של הזאטוט.
 
הצצה חטופה אחרונה בלב כבד  מעבר לכתף …..(הרגשתי ממש כמו איזה הכלאה בין אשת לוט – שאסור היה לה להסתכל אחורה לסדום ומשה רבינו שלא זכה להכנס לארץ המובטחת….ממש סיטואציה שבה התחברתי למקורות שלנו…. )
הבטתי בליבי וסיננתי לה הבטחת אמת בין אמה לבת –
לא ישברו אותנו כ"כ בקלות….אני מבטיחה שעוד נחזור …ונכבוש.

תגובות

תגובות

7 שעות אחורה
מדריך לאוהבי ניו יורק

ספר עם מסלולים יחודיים ומקומות נסתרים,

מניו יורק אליכם ישר למייל

בואו לחוות איתי את ניו יורק
הצטרפו לרשימת התפוצה שלי

חנות מוצרים ומסלולים

תכנון מסלולים

משפחות, ילדים, זוגות, אמנות ועוד

הרצאות

סודות ניו יורקים ומסלולים ייחודיים
השראה, מהרילוקיישן לכתיבת הספר

ניו יורק עם הילדים

העיר שלא מפסיקה, בהחלט גם לא מפסיקה להפתיע ילדים ואת הגדולים שאיתם.
הצטרפו וקבלו את כל ההמלצות אליכם למייל

אמא, אשתו של, באלגניסטית והייטקיסטית.

קצת פולניה, טיפה אמריקאית אבל לגמרי ישראלית בניו יורק המדהימה. מג'נגלת ילדים, קציצות, שופינג, אמנות וחוויות בעיר הגדולה עם הרבה כייף, תסכול, אהבה וקומץ בדידות.

קרי ברדשאו היר איי קם!!

פוסטים מומלצים

אפשר למצוא אותי גם פה

רוצים את ניו יורק אצלכם במייל?
הצטרפו לרשימת התפוצה שלי

1 מחשבה על “מרסר פינת ליבי”

  1. אח… ניו יורק, ניו יורק! כיף לקרוא את עלילותייך בעי הגדולה, גם אם הן כרוכות בזיעה ואיפור מרוח 🙂 אין לי ספק שמשימת השופינג עוד תצלח. תתחילי לחפש סוכן = השלב הבא זה סיטקום בנושא "עלילות משפ' הג'ינג'ים בעיר הגדולה". הצלחה מובטחת. נשיקות לכל הקרציות, ורוצים עוד תמונות.
    אלכס

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פוסטים נוספים באותו נושא

דילוג לתוכן