סוף יום שביעי למסע. יושבת לי בשקט בשקט באיזה לאונג׳ של איזה לודג׳ בערבות ילוסטון פארק. השעה 10:02 בלילה והכל הכל שקט. אני אחרי מקלחת

רוכבים לשקיעה Blacktail Ranch , Montana

כשחשבתי לתעד את הטיול הגדול לכל העולם, או לפחות לחמישה אנשים שקוראים את השטיויות שלי,לא ידעתי איך תיאורי הנוף והטלטלות עם שלושה ילדים יכולים להיות

ביום האחרון ללימודים, כבר לפני כמה שבועות, הגעתי לשער בה״ס עם טייץ׳ שחור, משקפי שמש ענקיים ופקק ענקי בגרון. נשמתי עמוק אבל גם זה לא

אני עוזבת את ניו יורק. אאאאאאאאאאאאאאאאהההההההההההההההההההההההה. זהו. הוצאתי את זה מהסיסטם שלי. נקסט. מובינג און. כשהחלטנו לנטוש את העיר ששימשה לנו בית ומקלט ב4 שנים

כבר הרבה זמן אני מחפשת את הדבר המגניב הבא בניו יורק. כן, המילה ׳מגניב׳ קצת מסגירה שממש הכי קולי בעולם זה לא בדיוק יהיה –

אני יושבת וכותבת פה במעיל פוך. אוף!!! נמאס קצת אבל יש כ״כ הרבה דברים שקורים בעיר עכשיו שאני אופטימית אבל זהירה 🙂 ישר לעניין 1)