לאן הוביל דיגי בגב???

דקה לפני שעלינו על המטוס לניו יורק, דיברנו עם משפחה שגרה פה כבר כמה שנים. כששאלתי אותם מה הם עושים בסופי השבוע הם ענו "מסתובבים בעיר". "מה??? אתם לא יוצאים מהאי ומטיילים קצת??" שאלתי בתמיהה…."לא, לא ממש –  יש פה מספיק מה לעשות".  ניתנקו, ובהתנשאות קלה פניתי לבעלי ואמרתי " אנחנו נצא כל סופ"ש מהעיר ונחרוש את הסביבה".


וכך בדיוק היה….שנה וחצי אחרי הנחיתה שלנו בתפוח הגדול.  שנה וחצי, פלוס מינוס כמעט, לא ראינו סיבה לצאת מהעיר. מאובזרת בטיים אאוט ניו יורק, טיים אאוט ניו יורק ילדים, אתר מומי פופינז, הניו יורקר, והניו יורק טיימז בלעתי את האפשרויות תרבות ופאן פאן פאן שיש בעיר ותיזזתי את משפחתי בסאבווי, .מוניות ,ברגל, אופניים ואיך אפשר בלי אובר, אהובי החדש.

המשפחה עמדה יפה בהתרוצצויות  ובני הבית עשו את עצמם נהנים בכל מוזיאון, משחקייה, מיצג והופעה. רק שאמא שלהם לא תקטר. הרי אמא יש רק אחת, אני כבר אנוח בקבר.

ופתאום שנתיים כמעט עברו והתחלתי לפזול למחוזות אחרים. בשקט בשקט, בלי שהעיר תשמע, בלי שבעלי ישים לב, בלי שהילדים יחשבו שיש לי תוכניות, עד שהם כבר למדו את מפת העיר דרך הרגליים, התחלתי לבגוד בה, בו ובהם. היה קצת לא נעים בהתחלה ואחרי שיטוט וירטואלי ראשוני תמיד חזרתי לבדוק את הפעילות המומלצת לשבת בבוקר בטרייבקה, אבל פתאום ראיתי שיש עולם שלם מחוץ לבועה. מחוץ למרכז העולם. 
ועוד איך יש. ולא רק שיש – הוא גם כ"כ קרוב, מרחק נגיעה או הקלקה ולגמרי לגמרי בר השגה.

אני חן, ואני התמכרתי לדף המבצעים של אקספידיה-קאיאק-טרוולוסיטי-והחדש-מכולם-גוגל-פלייטס.

המיקום פה, שקרוב לכ"כ הרבה "חו"לים", לא רק אירופה התיכונה, מאפשר בקפיצה על מטוס ו2….3…….17  שעות טיסה להגיע כמעט לכל יעד. 
בא לכם להוריד איזה בוריטו?! יאללה קפצו למקסיקו-קוסטה ריקה- דרום קליפורניה!
בא לכם קצת בטן-גב ?! קפצו לרפובליקה הדומיניקנית- ג'מייקה-דרום קליפורניה! 
בא לכם קצת ריזורטים?! קפצו לפלורידה- טרקס אנד קייקוס – דרום קליפורניה. 
קצת טבע?!  רדו לקולומביה- ברזיל – ו….חכו לזה….צפון קליפורניה.
ונכון – לכל דבר יש מחיר אבל בסוף עונה, כמו בזארה, יש גם חצי מחיר.

בריחה ממנהטן. קליפורניה.
אז מרוב אפשרויות, וגם קצת מרוב שיעמום, נהייתי אלופת התכנונים. כבר בעודנו ממריאים ליעד אחד, אני פותחת את מזגין הטיסה של יונייטד (למה יונייטד? ככה. התמקדנו עליהם בשביל הנקודות, וכשהקטנה תלך לקולג' נוכל לממש אותם לקנות בזוקה) ומתחילה לאתר את היעד הבא.
כשגילי קולט מה אני עושה הוא ישר עוצם עיניים, מתחיל לנחור קלות, מחוויר ומתפלל בליבו לאיזה כיס אויר כדי שעיניי המתבגרות (לא רציתי להגיד מזדקנות) לא יוכלו להתפקס על מפת העולם המצורפת בגודל של אייפון מיני.

אז כשאני במוזה (תמיד אני במוזה……לפחות לזה….) אחרי השכבות הילדים, שנינו שרועים על הספה מול עקרות הבית הנואשות של ניו יורק ואני באלגנטיות של ברבור מעבירה למשחק של הניקס…..גילי מתמוגג ועוד לא עולה עלי (הי…..התכוונתי שעוד לא מבין את הקטע) ומתלהב….אני ישר מכניסה לידו בקבוק סמואל אדמס (או ברוקלין לאגר)  ועושה לו דיגי בגב.
ואז כשהבחור עם חיוך מפה לאוזן, כולו נימוח אני נכנסת לקיל.
"גיליל'ה, תגיד מתי אתה בנסיעות החודש?"
אני מגרגרת לאוזנו.
"אה….נראה לי שאני חוזר ממדריר ב 22 ובדרך לפרנקפורט ב27" הוא מהופנט למשחק – בטח  – עכשיו המחצית עם המעודדות המצודדות.
"אולי נעשה משהו  משפחתי כשאתה פה??"
אני מעסה את כתף שמאל שלו.
"בטח, מה שאת רוצה, תארגני- אני איתך!"
הוא עדיין בוהה במסך 7000 אינצ' שלו בסוסוני הניקס שחזרו לכדרר.  
"כן???" אני שואלת בקול הכי חתולי  "באמת?! ….אתה ממש רוצה  או שאתה סתם אומר?"
"כן כן בטח – אני ממש רוצה – עלי – מה שבא לך."
אני שומעת שמץ של חוסר סבלנות בקולו.
"טוב אז אם אתה רוצה וממש חשוב לך להיות קצת עם המשפחה ולהשקיע בזוגיות ובילדים… בסדר, אז…."
אני משנה תנוחה, קופצת מהספה בסלטה משולשת ונעמדת מולו ובינו ובין הטלוויזיה, חוטפת את הבירה מידו לשלוק של אנרגיה.
"…הזמנתי לנו כרטיסים לקוטב הדרומי,  טיסה לארגנטינה ואז מעבורת לסוף העולם שמאלה, משם שייט עם הפינגוונים וטיפוס על קרחון חי, אחורררררי זההההה ובדרך אנחנו עוצרים לבטן-גב בבהאמס ל34 דקות שלמות(!!!) ומשם לספארי צלילה  באיי קיימן, ומכיוון שמשם זה קו אוירי רק של 4589 מייל מהבית, נעצור ככה לקינוח בדיסני וורלד – משהו כזה כאילו קטן בשביל הילדים. סבבה?"

גילי מביט בי כמו לברדור מבולבל בראש נטוי (מנסה להציץ במסך בין ידי המונחות על המותן) מתאמץ לעכל את מה שפלטתי ב12 שניות של הפסק זמן האחרון, 8 שניות לסוף משחק הפיינל פור של הניקס נגד הנטס, עוד חוכך אם לענות- להתנגד-להטיל וטו, אבל אז נשמעת שריקת סוף ההפסקה (או תחילת המחצית השניה – אבל זאת לא הפואנטה) והוא כמו רבים מההולכים על שניים, וגם לא מעט מההולכים על ארבע שאין ביכולתם אפשרות חלוקת קשב, חוזר  למשחק. לפחות מנסה אבל אני עדיין מולו.ֿ
"ממי זוזי בבקשה"
הוא מסנן בלחישה
8 שניות
"אין בעיה , רק תגיד לי אם מתאים"…
7 שניות
"נו – זוזי…פליז".
אני מבחינה בעגלי זעה על מצחו.
"אחלה – אפשר לסגור את הטיול?"
6 שניות
"אמממ….תני לי לבדוק רק זוזי טיפה…."
הוא מזיז את ראשו לכל הכיוונים מסביבי לתפוס פיסת מגרש נגלית לעין. 
5 שניות
"אוקי  – כבר בדקתי הכל השוואתי, תחקרתי, חקרתי, חפרתי…"
4 שניות
"נשמע סבבה רק זוזי ונדבר על זה אח"כ…."
הוא כבר כמעט בוכה.
3 שניות
"אבל – אני לא מבינה מה אתה צריך לבדוק? זה לא מפריע לעבודה, אתה תשלים פערים עם הילדים ותחזק את הקשר ביננו!"
2 שניות
"צודקת, סגור" הוא מתחיל ברגוע ועכשיו הוא שואג  "רק תעופי לי כבר מהטלוויזה!!!!"
1 שניה
גול!!!!!!!!!!!!! אה…….סל………..או  home run……
שריקת הסיום.  או שריקת הפתיחה: טיול סביב העולם ב 4.5 ימים HERE WE COME !!!


למתעניינים, כמה מהטיולים שלנו:

7 שעות אחורה
מדריך לאוהבי ניו יורק

ספר עם מסלולים יחודיים ומקומות נסתרים,

מניו יורק אליכם ישר למייל

בואו לחוות איתי את ניו יורק
הצטרפו לרשימת התפוצה שלי

חנות מוצרים ומסלולים

תכנון מסלולים

משפחות, ילדים, זוגות, אמנות ועוד

הרצאות

סודות ניו יורקים ומסלולים ייחודיים
השראה, מהרילוקיישן לכתיבת הספר

ניו יורק עם הילדים

העיר שלא מפסיקה, בהחלט גם לא מפסיקה להפתיע ילדים ואת הגדולים שאיתם.
הצטרפו וקבלו את כל ההמלצות אליכם למייל

אמא, אשתו של, באלגניסטית והייטקיסטית.

קצת פולניה, טיפה אמריקאית אבל לגמרי ישראלית בניו יורק המדהימה. מג'נגלת ילדים, קציצות, שופינג, אמנות וחוויות בעיר הגדולה עם הרבה כייף, תסכול, אהבה וקומץ בדידות.

קרי ברדשאו היר איי קם!!

פוסטים מומלצים

אפשר למצוא אותי גם פה

רוצים את ניו יורק אצלכם במייל?
הצטרפו לרשימת התפוצה שלי

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פוסטים נוספים באותו נושא

גלילה למעלה