היא, אמא'שלה, סבתא'שלה

נויה יצאה ביום שישי האחרון למחנה צופים של הצופים הישראלים – שבט תפוח. כן, כן ממש כמו בארץ – בחאקי ושירי מורל בני 70 שנה. ארזה לעצמה את הדברים הבסיסיים ל 24 שעות מחוץ לבית  – שני זוגות מגפי עור (אחד חום, אחד שחור פרוותי (תודו שגם אתן הייתן עושות את אותו הדבר)), דובי להתחבק איתו בלילה, ארבע פיג'מות (ורוד, ורוד כהה, סגלגל, פוקסיה) ואספקת דובוני גומי לגדוד שלם. אני ארזתי את שאר הדברים שהיו מיותרים לגמרי מבחינתה  – מברשת שיניים,  מעיל פוך, שק"ש ותחתונים.
גילי 'הקפיץ' אותה עם שלוש רכבות למפגש ב uptown ומשם עלו על אוטובוסים, דומים אבל לא כאלו שכתוב עליהם 'הסעות טבריה', ונסעו קצת מחוץ לעיר. אין לי מושג לאן – כי גם אם הייתי יודעת לא היתה לי כל דרך להגיע לשם – שום סאבווי, אוטובוס ציבורי, מונית או קורקינט עירוני לא מגיע לחור שהם היו בו.
נסעה, הייתה, חזרה שפוכה ומאושרת (פחות ריח של מדורה). ממש כמוני אחרי טיולי צופים בלוס אנג'לס וסבתא שלה אחרי טיולי צופים ביד אליהו. same same

הנה קצת תמונות דרך הפייסבוק של השבט.

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.304957059622434.73941.100003244268427&type=1