כשאני מלווה את נויה לצופים בימי ראשון אחר הצהריים (שבט התפוח הגדול) יש לי שעה נטו לשרוף. כן אפשר בית קפה, אחכ מניקור מפנק, אולי ווינדו שופינג זריז של אלדו וזהו. מה עוד בחורה צריכה?!
מסתבר שאפשר "עוד" או יותר נכון "במקום". כמה רחובות מערבה – לכיוון הפארק (איזה פארק?! סנטרל כמובן!!) יושב לו בשקט בשקט הגוגנהיים – קטן, חמוד, מרשים.
שם כל פעם תערוכה פיצוצים אחרת.
פעם ראשונה ראיתי שם את פיקאסו בשחור לבן בעודי רצה אחרי גור עד למטה.
הפעם משהו אחר, יפני, מודרני, שונה…..משנות ה 60. (דחפתי גם את קנדינסקי בחמש דקות האחרונות).
