חמישים גוונים של לבן



הכרנו פה משפחה חדשה. יפה, נחמדה, רגועה. ההפך הגמור מאיתנו.

הם גם הסכימו להיות חברים שלנו ובכלל נסחפו כשהזמינו אותנו לביקתת הקייט שלה בניו יורק הכפרית.
עוד אז בשיחה הטלפון הראשונה – הם לא ידעו למה הם הכניסו את עצמם – רק אלוהים יכל לעזור להם בשלב זה.

אנחנו כמובן קפצנו על ההזדמנו – סופ"ש ארוך לבלות אם משפחה אחרת שמוכנה לסבול אותנו, נופש מחוץ לעיר ולבלות בwoodstock  האגדית. אמרנו "כן" ולפני שהם יכלו להתחרט – נכנסנו לאוטו ויצאנו לדרך.

טוב – לא ממש ככה – קודם ארזנו חצי בית, אח"כ הזמנו אוטו ונסענו להביא אותו מקיביניאמו, אח"כ חיברנו 32 כסאות ילדים בתוכו, העמסנו הכל עד שהאגזוז כבר נשק לאספלט וניסינו לסמם את הילדים כדי שיישנו רוב הנסיעה. (*** גילי צועק מעבר לכתף שההטיה של  "נסענו, חיברנו או העמסנו" – לא ממש נכונה, הפועל הנכון הוא 'גוף שלישי יחיד עבר' – אה ואם במקרה הארגון לזכויות הילד קורא – סתתתתתםםםם – לא ממש סיממנו – רק היה נדמה שהם קצת "עם טמפרטורה" אז ישר כמו הורים טובים מזגנו להם נורופן ביד רחבה).

שעת היציאה היתה מתוכננת לשעה רגועה אחר הצהריים בערך ב 4 – בה הילדים עייפים אבל לא מידי, אחרי נישנוש צהריים ואני עוד לא הגעתי לשעת "תעיפו לי את הילדים מהעיניים לפני שאני מזמינה את כל קולקצית האביב של אמריקן אפרל באינטרנט". כמובן שיצאנו בזמן – ב7 בערב – שעה שבה הילדים גמורים, אכולים בארוחת ערב שדחסנו לגרונם כדי "שנצא בזמן" ואני מזמן אחרי שעת ה "תעיפו לי את הילדים מהעיניים – בשלב זה אני מסתפקת בהזמנה של התחתונים של אולד נייבי".

הדרך הארוכה של השעתיים מחוץ לעיר כללה קיטורי "אני רעבה", אחרי 13 דקות "אני צריך פיפי", אחרי עוד 7 דקות "מתי מגיעים?", אחרי עוד 21 דקות "אני חייב סטארבקס", ולבסוף "בללללללעעעעעעההההה" עסיסי. (למי שלא הבין מי אמר מה – נויה, גור, נויה, גילי, ליבי תוך כדי הקאה).


כמו אורחים טובים שביקשו מאיתם להגיע בשעה נוחה, הגענו בערך בחצות כשמבעד לחלון בביקתה היפה ראינו את הזוג המארח מרוח על הספה בשינה עמוקה- כפי הנראה נרדם – בעודו מחכה למשפ דודקביץ היקרה. אחרי דפיקות עדינות שהעירו את דובי היער השכן – פתחו לנו את הדלת עם חיוך מזמין  – הילדים שעטו על ההזמנה ורצו פנימה בשמחה – פתאום בית עם מרחב של מגרש כדורגל לעומת דירת הקופסאת גפרורים שלנו. אושר.

גילי ואני קצת פחות ואף התחלנו להזיע.  הביקתה ה"צנועה" לפנינו היתה בעצם סט מהממם של מגזין

עיצוב פיקטיבי ששמו בישראל "גוונים שונים של לבן". ממש תפור עלינו. הפניקה של "איך נעבור את הסופ"ש עם ילדינו כשהמוטו המנחה שלהם הוא "גוונים שונים של אפור מלוכלך" מנחה את חייהם " set in.


באמת השתדלנו להיות on our best behavior  בסופ"ש – המוסיקה הקלאסית שניגנה ברקע הצליחה קצת להסוות את שאגות הדינוזאור של הילד בן ה4, ליבי השתדלה לאכול רק מהשולחן אבל היתה קצת מבובלבת למה אמא לא מפזרת לה גרגרי צ'יריוס על הריצפה כמו בבית ונויה מאוד אהבה את הטריק שבו כל בגד שהיא מפילה על הריצפה ישר מתקפל ונכנס בחזרה למזוודה. היא עוד יותר התפלאה מכך- שכאשר זה קורה, מסננים לה באלכסון "אל תעיזי לחשוב שזה יקרה גם בבית".

הסופ"ש היה מקסים ומהנה. קצת רוגע, קצת סקי, קצת space,  והרבה חברותא טו-או-בה!! אני חושבת שממש הצלחנו לעבוד עליהם שאנחנו לא כ"כ גרועים כמו שאנחנו נראים. אפילו הזמינו אותנו לעוד סופ"ש לבלות איתם שוב.

….רק מעניין – אני כבר שבוע מנסה להשיג אותם והמענה היחיד שאני  מקבלת הוא

This number has recently been disconnected….please check the number and place your call again……

 עוד קצת תמונות מהסופ"ש:


7 שעות אחורה
מדריך לאוהבי ניו יורק

ספר עם מסלולים יחודיים ומקומות נסתרים,

מניו יורק אליכם ישר למייל

בואו לחוות איתי את ניו יורק
הצטרפו לרשימת התפוצה שלי

חנות מוצרים ומסלולים

תכנון מסלולים

משפחות, ילדים, זוגות, אמנות ועוד

הרצאות

סודות ניו יורקים ומסלולים ייחודיים
השראה, מהרילוקיישן לכתיבת הספר

ניו יורק עם הילדים

העיר שלא מפסיקה, בהחלט גם לא מפסיקה להפתיע ילדים ואת הגדולים שאיתם.
הצטרפו וקבלו את כל ההמלצות אליכם למייל

אמא, אשתו של, באלגניסטית והייטקיסטית.

קצת פולניה, טיפה אמריקאית אבל לגמרי ישראלית בניו יורק המדהימה. מג'נגלת ילדים, קציצות, שופינג, אמנות וחוויות בעיר הגדולה עם הרבה כייף, תסכול, אהבה וקומץ בדידות.

קרי ברדשאו היר איי קם!!

פוסטים מומלצים

אפשר למצוא אותי גם פה

רוצים את ניו יורק אצלכם במייל?
הצטרפו לרשימת התפוצה שלי

2 מחשבות על “חמישים גוונים של לבן”

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פוסטים נוספים באותו נושא

גלילה למעלה