דרום מזרח אסיה בניו יורק | מסעדת Khe Yo

אני מאוד אוהבת רשימות – של דברים לעשות, של מקומות אהובים, של יעדים של גם וגם וגם.
אבל…לפעמים צריך לדעת (אני יודעת!!! עוד עובדת על זה…) לקחת נשימה עמוקה ולהתמקד רק בדבר אחד. אחד ויחיד ולנטרל את העולם מסביב. זה סוג של mindfullness….לא??

מיינדפולנס באוכל

אני לא יודעת להתמקד בכל הטוב שבשטיפת כלים או בקיפול כביסה אבל תנו לי מקום אחד קטן, נעים, אהוב והכי חשוב טעים ואני אתמקד באמאשלי! (סתם שתדעו…יש עוד אחד חמוד פה…).

אז זהו יש לי מקום כזה, הכי שכונתי, אבל לא לגמרי (כי שווה להגיע אליו גם משכונות אחרות). מקום שמבחוף נראה כמו עוד דלת וחלון אבל בפנים הטעמים מאוד מיוחדים. התמזל מזלי לפתות את הבעלים לספר לי קצת (הרבה) על האוכל ובעיקר על הסיפור שלו והדרך אל האוכל. ה ת א ה ב ת י. (נכון גם התאהבתי בניר מסיקה מTimna אבל יש לי במקום בלב, ובבטן, לכולם).

׳את צריכה להבין שכל הבסיס לאוכל מלאוס הוא בעצם ניגודים ושילובם. מתוק, חמוץ, מלוח. למצוא את הbalance הנכון. זה כל העניין. ׳ אומר לי Phet, השף במסעדת Khe Yo בטרייבקה. ׳בעצם אם לא תשלבי את המיץ הלימון, הקוסברה, סוכר ורוטב הדגים בהרמוניה מושלמת בין הטעמים יחד עם האורז הדביק sticky rice לא יהיה לך את הבסיס למטבח שלי.׳ הוא ממשיך. ׳כל ארוחה אצלינו מתחילה עם sticky rice – בוקר, צהרים וערב׳. שמסתבר אוכלים עם הידיים.

ישבתי בלאוס פינת טרייבקה

אז ישבתי איתו בשעת צהרים בKhe Yo, מסעדה של אוכל מ Laos. לאוס היא מדינה לא גדולה בין תאילנד לוויאטנם. Phet, אחד הבעלים, ומי שאחראי כל כל מה שקורה במטבח יושב איתי עם פרצוף מאוד רציני כשהוא מדבר על האוכל, עם המון תשוקה.  ׳אבל את חייבת להבין מאיפה הכל מגיע׳ החליט שהוא רוצה להראות לי את הכנת הרוטב עם הטעמים המסורתיים, של הבית, שאיתם הוא גדל. (אח״כ כנסו גם לפה על מנת להזיל ריר….)

Phet נולד ב-Thangon בלאוס והגיע עם משפחתו כפליט לארצות הברית ב1978 קצת אחרי שהסובייטים השתלטו על המדינה. הוא ומשפחתו ברחו לתאילנד ואח״כ יחד עם ספונסרשיפ של הכנסייה התמקמו עם עוד הרבה מהפליטים מלאוס במידווסט של ארצות הברית, בוויצ׳יטה, קנזס. ניגוד גמור לחייהם הקודמים. Phet היה אז בן 3. ׳אבא שלי נפטר במחנה הפליטים אבל חוץ מזה חיינו את החלום האמריקאי׳ הוא אומר בלי להניד עפעף. משפחה שכבר היתה פה עזרה אבל הם עבדו קשה להצליח. בשנת 1999 עבר למדינת ורמונט לבה״ס לבישול ומשם לניו יורק לכבוש את העיר הגדולה. כמו הרבה לפניו, הוא גילה שמנהטן עם כל קסמיה, קשה ומקשיחה וכשחיפש מפלט בקהילה ובאוכל של הבית, של Laos, כמעט ולא מצא. לא אוכל אותנטי ולא מצרכים כדי ליצור אוכל כזה.

ירקות מקנזס ודגים מהדוד

אחרי 15 שנה במטבח הניו יורקי, Phet החליט להרים את הכפפה ועם שיחות אל תוך הלילה עם אימו ומצרכים מסוימים שבמפתיע היו רק בקנזס (דודו שולח לו דגים מיובשים שהוא דג ואמא שולחת ירקות מגינת הירק שלה), פתח את Khe Yo שכולה אוכל ביתי עם טוויסט קצת שונה, כמו שהוא אומר ׳there is no wrong way ׳.

הקהל שפוקד את מסעדה הוא אקלקטי – הודי, סיני, מקומי מהשכונה וכולו פתוח לנסות ולחוות טעמים ותחושות חדשים. ׳אני בר מזל שאני יכול לעשות את הדברים שהם כ״כ אני – בשלן, Laotian, איש משפחה. אני מייצג את המשפחה ואת המורשת שלי בדרך היחידה שאני מכיר, שהיא החלק המרכזי של חיי, דרך האוכל׳.

ישבנו ליד השולחן שליד החלון לרחוב הקטן, השולחן היה מלא בכל טוב (גם צמחוני ….דאג לאחותי, ש puts us all to shame כשאני נוגסת בבשר עסיסי….) ועם האוכל, החיוך של Phet ואחותי ליד, לא יכל היה להיות טוב יותר. (למקומות הארד קור טבעוניים…בדקו פה). לאכול, להתפלל, לאהוב במלוא מובן המילה.

אוהבת את קו ישראל-לאוס-ניו יורק. צריך להמציא כזה סטארטאפ. או שאולי  Phet כבר המציא….

(חוץ מ Khe Yo גיליתי עוד מקומות קטנים, טעימים ומיוחדים. הם כולם מתחבאים בספר ׳שבע שעות אחורה׳ – בדפוס או בגרסה הדיגיטלית). מוזמנים!!!

להזמין את המודפס: לחצו פה
(עד סוף הסוכות 2018, כל מי שמזמין גרסה מודפסת מקבל גם גרסה דיגיטלית חינם)

להזמין את הגרסה הדיגיטלית: ממש פה