אוהבת להתחיל איתה את הבוקר
אני מנסה להזכר איך נוצר הקשר ביני לבין הדס ויש לי זיכרון מעומעם של giggling כשאני קוראת הודעה ממנו בפייסבוק. משהו בתכתובת הקצרה כבר אז גרם לי לחייך והרומן האונלייני, long distance, אבל גם מאוד ניו יורקי עד היום עושה לי טוב. ממש! מכניס לי אנרגיות של שמש, עשייה, צבעוניות שבהחלט לפעמים נדרשים בעיר הגדולה.
אז ככה, הדס קפלן, נעים להכיר! היא תרפיסטית באמנות, יוצרת תכשיטים, סופרת, מלמדת הורים איך להיפרד מהחיתול בגישה שממוקדת בקשר עם הילד, מלמדת נשים איך להגשים את עצמן באמצעות לוח חזון ויזמת. מלאנתלפים דברים ואת הכל היא אוהבת ועושה את כל זה בסופר מצקועיות ועד הסוף.
הדס נשואה לעומר ואמא של יואבי ומאיה, שני חייכנים כמו אמא שלהם והיום היא לא חיה בניו יורק, אבל לפני שאתן מצקצקות…שנייה – היא חיה בניו יורק שנתיים וחלק מליבה עדיין שם. אז, תזרמו!
היא גרה בפארק סלופ, ברוקלין. ואני מצטטת ״תמיד קראתי למקום "באר שפע", בכל פעם שצעדתי ברחובות הרגשתי שאני בסרט״. עכשיו היא גרה בבאר שפע מסוג אחר, גירסת הפרברים. מקום בו מאחורי הבית אגם קטן וברווזים משוטטים בחצר. וויר נוט אין ניו יורק אנימור!
הדס, הבמה שלך
המעבר לניו יורק היה מורכב, מצד אחד התרגשות מאוד גדולה ובעצם הגשמת חלום, ומצד שני היינו שנינו עם פעוט בן שנה, נחתנו בסופת שלג עם בגדים דקים של "חורף" ישראלי. הסיפור עם הדירה שלנו היה מצחיק, כלומר עכשיו בדיעבד זה מצחיק ובזמן אמת חשבנו שאנחנו מתחרפנים- את הדירה חיפשנו עוד מישראל ומצאנו אותה רק שבוע לפני הטיסה. איכשהו הכל הסתדר והיה לנו הרבה מאוד מזל- מצאנו דירה מהממת במיקום נהדר.
התקופה הראשונית הייתה לא פשוטה, לא הכרתי אף אחד וכשעומר התחיל לעבוד מצאתי את עצמי הולכת ברחובות המושלגים הלוך וחזור עם יואבי בעגלה, בלי להבין לאן אני הולכת ומה אני יכולה לעשות. מה שאיפשר לי לאט לאט להסתגל זו מאמאנהטן, אחד הפוסטים הראשונים שלי שם היו עם השאלה איך לכל הרוחות אפשר להסתדר עם עגלה בסאבווי. הכרתי חברות בשכונה (ואפילו חברה בבניין) והתחלנו להנות מהחיים בבאר שפע.
דווקא, המעבר לאוהיו היה יותר קל, אבל גם הוא היה לא פשוט בגלל מובילים שעשו לנו את החיים מאוד קשים, אבל גם את זה עברנו ועכשיו אנחנו למודי רילוקיישן ומוכנים לכל דבר!
אוקי, אז מה בדיוק את עושה היום?
זה קטע. בישראל עבדתי כמטפלת באמנות גם במסגרות ציבוריות וגם בקליניקה פרטית, והרילוקיישן לניו יורק נתן לי הזדמנות מדהימה לעצור את הכל ולחשב את המסלול מחדש. יואבי היה איתי בבית והיה לי ברור שככה נישאר עד שנחליט אחרת, וזה התגלה כדבר שכל כך נכון לנו. זה השלב שבו התחלתי לבדוק עם עצמי מה בדיוק אני רוצה לקחת מהעבודה שלי כתרפיסטית ואיך אני מגלגלת את זה לעשייה שתהיה הכי מדויקת ונכונה עבורי. הרגשתי שהכל פתוח ואני יכולה ליצור את החיים המקצועיים שלי בדיוק כמו שאני רוצה. פתחתי את קבוצת הפייסבוק "גם קטנים יכולים – להיפרד מחיתולים" והתחלתי דרכה ללמד הורים איך להיפרד מהחיתול בגישה שממוקדת בקשר עם הילד. במקביל התחלתי להתחבר מחדש ליצירה שלי וחזרתי לצייר, מכרתי ציורי שמן שלי ואפילו השתתפתי בתערוכה מקומית בבית הקפה השכונתי בפארק סלופ. בישראל עבדתי בעיקר עם ילדים והורים, והחלטתי שאני רוצה למקד את העשייה שלי בעבודה עם נשים אחרי לידה, לעבד איתן את חווית הלידה. עשיתי את זה במשך תקופה עד שנכנסתי להריון בעצמי והייתי צריכה את ההפסקה מעבודה עם חוויות לידה טראומטיות או מורכבות רגשית.
כל אישה צריכה לעבור רילוקיישן מתישהו בחייה
אני תמיד אומרת שכל אישה צריכה לעבור רילוקיישן מתישהו בחייה, כי ההזדמנות הזו לעצור ולחשב מסלול מחדש היא פשוט מבורכת.
אחרי הרילוקיישן השני לאוהיו ואחרי הלידה השניה הבנתי שהמיקוד שמעניין אותי עכשיו הוא בהגשמה עצמית של נשים והתחלתי ללמד סדנאות "אני יוצרת לוח חזון", הוצאתי לאור את ספר הילדים "דוקטור תחתונים" ובלי קשר לכלום התחלתי ליצור תכשיטים והקמתי את מותג התכשיטים שלי.
אני אומרת את כל זה בנשימה אחת וזה קצת מצחיק, אבל למעשה פשוט הקשבתי לאינסטינקטים שלי, גם כשמשהו היה נראה לא קשור למציאות או לכלום- פשוט עשיתי. וזה משהו שהייתי רוצה להעביר הלאה לנשים אחרות- פשוט תעשו, גם אם אתן לא יודעות לאן זה מוביל או מה יקרה.
אני כזאת שפשוט עושה
אני כזו שפשוט עושה, ועם הזמן אני מצליחה לראות איך הדברים מתחברים. אני ממש זוכרת את היום שבו היה לי איזה ויז'ן לשרשרת שאני רוצה ליצור, וישר התחלתי לברר איך אני עושה את זה. או כשהזמנתי מאמזון מסור סרט ענק וציוד מגן. או כשיום אחד החלטתי שאני רוצה חנות של פריטים טרופיים ויצרתי כזו. אני לא חושבת שזה משהו שאיפיין אותי לפני הרילוקיישן, זו לגמרי מתנה של גמישות מחשבתית וספונטניות בעשייה.
איך את מגיעה לקהלים שלך?
כל מה שקשור לפרידה מחיתולים זה קורה בעיקר דרך הפייסבוק, הם מגיעים לקבוצה, למדריך המפורט שלי לפרידה מחיתולים ולאתר שלי, מכירים אותי ואת המוצרים שלי, הרצאה בוידאו וכמובן ספר הילדים.
הספר תורגם גם לאנגלית ונמכר באמזון לקהל אמריקאי, הקמתי להם אתר באנגלית שמסביר את הגישה שלי ואפילו עשיתי קמפיינים ממומנים באמזון- אבל הפסקתי אותם כי הגעתי לקהל לא מדויק שלא הבין אותי או את הגישה. כרגע העשייה היא מול הקהל הישראלי ומקווה שיום אחד אוכל להגיע עם הגישה גם להרבה אמריקאים.
גם לסדנאות לוח החזון מגיעות אלי לרוב דרך הפייסבוק, אני מכוונת רק לישראליות אבל פעם אחת הגיעה אלי במקרה אמריקאית שמצאה אותי דרך התכשיטים וידעה קצת עברית והשתתפה בסדנה, זה היה די מגניב.
קהל היעד לתכשיטים הוא אחר ומורכב מנשים בכל העולם, הרוב בארה"ב, חלקן בישראל, אירופה, אוסטרליה וניו זילנד. הן מגיעות אלי דרך אינסטגרם, פינטרסט ואטסי, וגם מפה לאוזן ומירידים מקומיים שאני עורכת מדי פעם.
קהל היעד לחנות מוצרי הלייפסטייל הטרופיים הם גברים ונשים מכל העולם שמחפשים פריטים עם הדפסים טרופיים ופמיניסטיים מיוחדים. הם מגיעים אלי רק דרך חיפוש באטסי ולפעמים מגוגל, אני לא פנויה לפרסם את החנות הזו יותר מדי ותמיד שמחה לגלות שהם בכל זאת מוצאים אותי.
למה את אוהבת את מה שאת עושה?
איזו שאלה נהדרת. אני אוהבת את מה שאני עושה כי הכל מגיע מתוך חיבור וקשר עמוק לעצמי. זו מיומנות שאני מתרגלת כבר שנים, כל הזמן עובדת על החיבור הזה ועל האותנטיות בעשייה שלי. בעבר שלי הרבה שנים חייתי בחוסר חיבור והיום אני מפצה על זה ומתקנת, וזה בא לידי ביטוי גם בעסק, גם בהורות וגם בשאר הבחירות בחיים שלי.
לטרוף את הקלפים ברילוקיישן
בישראל חייתי במסלול שהיה ברור ואפילו בנאלי- תואר ראשון, תואר שני, עבודה במשרד החינוך, בעמותה לילדים בסיכון, בקליניקה פרטית, והרילוקיישן טרף את הקלפים במובן הכי טוב שיכולתי לקוות לו ואיפשר לי לבחור. תמיד יכולתי לבחור אבל לא תמיד זכרתי את זה, והמרחק מהמציאות שהכרתי וההסתגלות למציאות אחרת, לתרבות אחרת, לשפה אחרת עזרו לי להיות במקום שבו אני מאמינה ביכולת שלי לבחור. ביכולת שלי לשנות, ליצור ולדייק לעצמי את החיים, גם המקצועיים וגם האישיים.
במובן האישי הבנתי שהכי נכון לי, לנו, זה שיואבי יהיה איתנו בבית עד שנרגיש שמתאים משהו אחר, ורק קרוב לגיל ארבע הוא התחיל ללכת לגן. מאיה כבר נולדה למציאות הזו ונכון עכשיו היא בת 3 והיא איתנו בבית בהרמוניה הזו שיצרנו. אני לא בטוחה שזה משהו שהיה יכול להתאפשר, כלכלית וחברתית, במציאות שבה חיינו בישראל.
נקודות אור מקצועיות
וואי, יש מלא. כשפרויקט מימון ההמונים שלי הגיע ליעד, כשדוקטור תחתונים יצא לאור, כשהמהדורה הראשונה אזלה אחרי 9 חודשים, כשהספר עלה לאמזון ובוק דיפוזיטרי, כשהספר הוכרז בבוק דיפוזיטרי כבסט סלר, כשהקבוצה שלי בפייסבוק הגיעה ל-20 אלף הורים.
כשסדנאות שלי הצליחו, כשסדנאות שלי לא הצליחו ולימדו אותי שיעורים.
כשקיבלתי ריוויו של כוכב אחד באמזון עם הכותרת באנגלית "הספר הזה גרוע" ואחרי השוק הראשוני למדתי מזה כל כך הרבה.
כל שת"פ שעשיתי וכל פניה שאני מקבלת, אם זה ראיון או שאלה או כל דבר, גם הראיון הזה, זה משמח ומרגש מאוד.
בכל פעם שאני מקבלת תמונה ממישהי עם התכשיטים שלי ואני רואה את השמחה שאני מצליחה להעביר דרכם.
בכל פעם שאני מקבלת הודעה נרגשת ממישהי שמספרת לי על מה שהגשימה בזכות העשייה שלי, ועל ההשפעה שלי שלא תמיד אני מודעת אליה. אושר גדול וסיפוק גדול מאוד.
אוהבת לתמוך בעסקים קטנים של נשים
אני עובדת יותר עם אנשי מקצוע ישראלים ואני תמיד מעדיפה לתמוך בעסקים קטנים של נשים. לשמחתי אני מוקפת וירטואלית בנשים גדולות, מדהימות, נדיבות ויפות מבפנים החוצה, ואני יודעת שתמיד יש לי למי לפנות, כמעט בכל תחום שהוא.
יצא לי לעבוד עם מעט אנשי מקצוע אמריקאים (וגם המאייר שלי שהוא בכלל מהפיליפינים) וממש קל לי לעבוד איתם כשהתקשורת היא בכתיבה. בטלפון מאוד קשה לי, וחברות קרובות יודעות שנדיר שאני משתמשת בטלפון במטרה שלשמה הוא נועד. תנו לי לכתוב ואני על זה.
חברות, לא רק בעברית
רובן ישראליות ויש כמה אמריקאיות. אני בגעגועים עזים לחברות הישראליות מניו יורק, לפני כמה חודשים באתי לבקר עם שתי מטרות: פגישות עם חברות ואוכל. מלא אוכל.
ברור לי שלא אתחבר אוטומטית עם מישהי רק כי היא ישראלית, אבל אין ספק שהשפה העברית היא הבית האמיתי שלי ושם אני יכולה להיות נינוחה וביותר קלות. עם השנים התחלתי להרגיש נינוחה גם באנגלית, ואפילו עברתי להתגאות במבטא הישראלי שלי, אבל עברית זה הבית. לילדים שלי אני מסבירה שזו שפת הלב שלי, ולכן אני מתעקשת שבבית מדברים עברית.
לא אשכח איך פעם "התחלתי" עם אמריקאית בבית קפה ופשוט נהיינו חברות, זה היה אדיר והחברות הזו נמשכה הרבה זמן, וגם שברה לי את האמונה שאני יכולה להיות חברה רק של ישראליות.
קצת המלצות ניו יורקיות
את שואלת על המלצות ואני רק חושבת על ג'חנון. ואם להיות ספציפית:
- הג'חנון של 12 כיסאות, בסניף של מנהטן.
- אני אוהבת לאכול גם ברביקיו קוריאני בקוריאה הקטנה
- שוקו מתובל ליד יוניון סקוור
- עוגת הבבקה המושלמת של ברדס
- עוגת הגבינה של ג'וניורז בברוקלין
- ויש בפארק סלופ דיינר משפחתי עם ההמבורגר הכי טעים שאכלתי ונקרא Burger Village, בשדרה השביעית ורחוב 3.
אם אני אתחיל לדבר על אוכל בניו יורק אני לא אסיים, מה שמזכיר לי כמה שאני מתגעגעת.
אני וסיה בהופעה פרטית
טוב זה קל, יום אחד קיבלתי מייל ממועדון המעריצים של סיה שאליו הייתי רשומה שאם אני רוצה הזדמנות להגיע להופעה אינטימית ופרטית של סיה, בחינם, שאמלא את הפרטים בדקות הקרובות. מיהרתי ומילאתי את הפרטים ואחרי כמה ימים עודכנתי במייל שנבחרתי ואני מוזמנת להגיע לכתובת סודית שניתנה לי. ואכן, אחרי כמה שעות שעמדתי בתור וחברים חדשים שהכרתי שם- נכנסתי להופעה קצרה ואינטימית של סיה, רק היא, אני ועוד כמה עשרות אנשים. מטר ממנה, היה מדהים, מיוחד ולגמרי מהדברים שקורים רק בניו יורק.
טיפים למקצוענית המתחילה בניו יורק – ל ה ע ז
פשוט לעשות, להעז, ליצור, לחבור. לא להתבייש, לקפוץ על הזדמנויות כשהן קורות וגם ליצור הזדמנויות בכל פעם שזה מתאפשר.
מה השאיפות המקצועיות לעתיד?
להמשיך וליצור, להמשיך לגדול, להוציא לאור עוד ספרים שאני מבשלת- גם לילדים וגם למבוגרים. ובעיקר בעיקר בעיקר- להמשיך להיות בקשב לעצמי, לפעול וליצור מתוך המקום הזה.
שניה, אני צריכה לשבת כשאני מבינה עכשיו כמה הדס עושה. אבל לא רק זה, אם תעקבו אחריה מבטיחה לכם שכל בוקר אתם תקומו עם חיוך – הצבעים, הlook, ובכלל האנרגיות. (כבר כמה מותגים גדולים קלטו אותה ותייגו, באמאשלי!). בוקר טוב אוהיו! וגם ניו יורק 🙂
באתר שלה: hadaskaplan.com ובאינסטגראם: hadas kaplan
על עוד נשים מעזות כמו הדס:
